שמירה על בטיחות כשחימום אינפרא-אדום נמצא בסביבת מים
הנחת מחמם אינפרא-אדום בחדר אמבטיה או בחדר עם אדים זה כמו לשחק עם אש – באופן מילולי וגם מבחינה חשמלית. החשש העיקרי הוא דליפת חשמל. כאשר אדים נופלים על החיבורים החשמליים, הם יוצרים “גשר” קטן שדרכו החשמל יכול לזרום למקומות שאסור לו להגיע אליהם. אם הבידוד של המחמם נהרס, כל המסגרת המתכתית שלו עלולה להפוך למקור חשמלי מסוכן. ואף אחד לא רוצה את זה.
איך למנוע את הדליפות
חוטי החשמל הרגילים אינם מספיקים כשמדובר בחדר מלא באדים. אנו משתמשים במארזים בעלי רמת הגנה IP65. בשפה פשוטה: המארז מספיק טוב כדי למנוע חדירת אבק, והוא יכול לעמוד בפני רסיסי מים מבלי להינזק.
אנו גם משתמשים בחוטי חשמל בעלי בידוד כפול (סוג II). ניתן לראות בזה תוכנית גיבוי – אם שכבת הבידוד הראשונה נהרסת, עדיין יש שכבת בידוד נוספת שמגנה עלינו מפני שוק חשמלי. כדי למנוע חדירת לחות לחיבורים החשמליים, אנו משתמשים בחומרי סיליקון או אפוקסי כדי לאטום הכל. המטרה היא לחסום כל אפשרות לחדירת מים.
החיבור לקרקע ודברים קטנים נוספים
אי אפשר להתעלם מחוט החיבור לקרקע. עלינו לחבר את המסגרת המתכתית של המחמם ישירות לקרקע של הבניין. כך, אם יש דליפת חשמל, ה-GFCI יפעל מיד, והחשמל יופסק מיד, במקום שהחשמל יעבור דרכנו.
רכיבי החימום נמצאים בתוך קוורץ או חרסינה באיכות גבוהה, שיכולים לעמוד בחום. אך החלקים החיצוניים של המחמם הם הנקודות החלשות. אנו משתמשים בחומרי אטימה חזקים בנקודות החיבור של הרכיבים החשמליים, כדי שהלחות לא תגיע אליהם.
הבעיה הקשה: חום לעומת אטימה
הבעיה היא שאטימה טובה מבטיחה בטיחות, אך היא פוגעת בזרימת האוויר. אם אנו אוטמים את הרכיבים החשמליים יותר מדי כדי למנוע חדירת אדים, הרכיבים האלו לא יוכלו לפעול כראוי. יש צורך למצוא את האיזון – להשתמש במערכת שתאפשר לאוויר החם לצאת, אך תמנע את חדירת האדים.
אם ננסה לשים נורה בעלת הספק גבוה בתוך קופסה קטנה ואטומה, הקבלים שלה ייהרסו תוך חודש. זו בעיה שצריך לפתור, כי רק כך נוכל להבטיח שהמחמם יעבוד כראוי.