למה אור אינפרא-אדום עדיף על אוויר חם לחימום בדים מרוכבים
אם ניסיתם אי פעם לחמם בדים מרוכבים עבים באמצעות אוויר חם, אתם יודעים כמה זה מעצבן. זו תהליך איטי מאוד. אוויר חם למעשה רק דוחף את החום לתוך הבד. החום פוגע קודם כל בשכבה החיצונית, ואז צריך לחכות שהחום יחדור לאט לתוך הבד. הבעיה היא שעד שהחום מגיע לחלק הפנימי של הבד, החלק החיצוני כבר נשרף או נפגע. זו דרך לא יעילה לחימום. זו הסיבה שאור אינפרא-אדום שונה. עם אור אינפרא-אדום, אנחנו לא מבזבזים זמן על חימום האוויר. אנחנו שולחים אנרגיה אלקטרומגנטית ישירות לתוך הבד. ניתן לחשוב על זה כך: הגלים חודרים לתוך הבד וגורמים למולקולות שבתוכו לרעוד. החום נוצר בתוך הסיבים. זה מהיר מאוד. כיוון שאין צורך לחדור דרך שכבה של אוויר סטטי, החלק הפנימי והחיצוני של הבד מתחממים יחד. אין צורך יותר לנחש האם החלק הפנימי של הבד כבר חם. אבל זה לא עובד בכל מקרה. הסוד נמצא באורך הגל. אם הגל קצר מדי, הוא פשוט פוגע בשכבה החיצונית ושורף אותה. אם הגל ארוך מדי, האנרגיה פשוט נספגת על ידי המראות. אנחנו מוודאים שאורך הגל מתאים לסוג הבד שלכם, כך שהגלים יוכלו לחדור לתוך הסיבים האורגניים או הסינתטיים מבלי לגרום לנזק לשכבה החיצונית. ועכשיו, האמת הכנה… אור אינפרא-אדום הוא כלי חזק מאוד, אבל יש לו חיסרון: הוא זקוק לקו ראייה חופשי. אי אפשר פשוט “לנשוף” את האור אינפרא-אדום סביב הפינות, כמו שעושים עם מאוורר. אם הבד שלכם יש לו קמטים עמוקים או צורה 3D מורכבת, יהיו אזורים בהם האור לא יגיע. צריך להיות חכמים בבחירת מיקום המנורות ובשימוש במראות כדי שכל חלק של הבד יתחמם. עבור בדים מרוכבים מאוד, אנחנו בדרך כלל ממליצים על שימוש במערכת היברידית או מערכת עם מספר אזורי חימום. זה מונע חימום יתר של השכבה החיצונית, בזמן שהחלק הפנימי של הבד ממשיך להתחמם.